טארוט מרסיי

מהו טארוט מרסיי?

טארוט מרסיי הוא דגם של חפיסת טארוט בת 78 קלפים, שהתגבש בצרפת במאות השבע־עשרה והשמונה־עשרה, עם דמויות בחיתוכי עץ וסמלי סדרות בקלפי המספר. הוא אינו חפיסה אחת: יצרנים שונים חולקים סדר ותמונות דומות, אך נבדלים בקווים, בצבעים ובפרטים. השם נקשר לעיר מרסיי, אחד ממרכזי הייצור, למרות דוגמאות חשובות מפריז ומליון.

המבנה כולל 22 קלפי ניצחון ו־56 קלפים של גביעים, מטבעות, חרבות ומטות. בכל סדרה יש אס עד עשר, ולצדם נער, אביר, מלכה ומלך. מספר הקלפים זהה לריידר–וייט–סמית, אך התוכן החזותי אינו זהה. בקלפי המספר אין בדרך כלל סצנה של אנשים בפעולה; יש סידור של סמלים ועיטורים.

קלף או מאפיין	בדגם מרסיי	בריידר–וייט–סמית
השוטה	ללא מספר	0
הקלף השני	האפיפיורית	הכוהנת הגדולה
הקלף החמישי	האפיפיור	הכהן הגדול
8	צדק	הכוח
11	הכוח	צדק
13	בדרך כלל ללא שם	המוות
16	בית האל	המגדל
קלפי מספר	סמלי הסדרה ועיטורים	סצנות מאוירות

שלוש החרבות מדגים את ההבדל היטב. במרסיי מופיעים להבים ועיטור גאומטרי; אין לב מנוקב תחת גשם. המספר שלוש וסדרת החרבות נותנים כיוון לשאלות על מחשבה ומתח, אך הפרטים של התמונה המודרנית אינם מופיעים בחפיסה הזאת ואינם הבסיס לקריאתה.

מאיטליה לבתי הדפוס הצרפתיים

הטארוט התחיל בצפון איטליה במאה החמש־עשרה כמשחק קלפים. הוא הגיע לצרפת סביב ראשית המאה השש־עשרה, ובמאה השבע־עשרה התבססו שם דגמים בעלי תמונות משותפות. חפיסות ז’אן נובלה מפריז, בערך משנת 1650, ז’אן דודאל מליון, סביב 1701, וניקולא קונבר ממרסיי, משנת 1760, הן דוגמאות מוכרות. חפיסת קונבר שימשה דגם למהדורות רבות אחריה.

לאורך רוב התקופה הקלפים נועדו למשחק. בסוף המאה השמונה־עשרה הופיעו בצרפת שיטות קריאה של טארוט. טענת קור דה ז’בלן משנת 1781 על חוכמה מצרית עתיקה לא נתמכת בראיות היסטוריות; אטייה פרסם בהמשך אותה מאה שיטות לקריאה בקלפים. אין צורך במקור מצרי כדי להבין את ההתפתחות הצרפתית המתועדת.

השם ״טארוט מרסיי״ התבסס במאה התשע־עשרה, ומהדורת גרימו משנת 1930, בהכנת פול מרטו, חיזקה את תפוצתו. ב־1997 פרסמו אלחנדרו חודורובסקי ופיליפ קמואן גרסה משוחזרת. מהדורות וגישות קריאה שונות מחיות את אותו דגם היסטורי, אך אינן הופכות אותו לחפיסה היחידה הנכונה.

לבנות משפט ממספרים ומבטים

להתחיל בדמות הגדולה. מה היא מחזיקה, לאן היא פונה ומה נמצא מול המבט שלה? הנזיר מביט לכיוון מסוים, והקיסר יושב במנח אחר. בקלפים המונחים בשורה, הכיוון יוצר יחס בין התמונות. חשוב לראות את המהדורה שעל השולחן ולא לשחזר פרט מזיכרון של חפיסה אחרת.

לחבר מספר וסדרה. האס נותן התחלה, ודרגות גבוהות יותר מציבות שלבים של התפתחות, עומס או השלמה. גביעים עוסקים ברגש ובקשר; מטבעות בעבודה ובמשאבים; חרבות במחשבה ובקונפליקט; מטות ברצון ובפעולה. הסידור החזותי מוסיף פתיחות, צפיפות או איזון.

לקרוא רצף לצד עמדות. שלושה קלפים בשורה נבחנים כמו משפט, אך גם השאלה ותפקידי העמדות נשארים חשובים. דמות שמפנה גב לקלף אחר מעלה שאלה על היחס בין הנושאים; היא אינה הוכחה שאדם ממשי דוחה אדם אחר.

להבחין בדרגות החצר. נער מסמל למידה או מסר, אביר תנועה וחיפוש, מלכה הבנה פנימית והכלה, ומלך ניהול והכוונה של נושאי הסדרה. המחוות והחפצים בתמונה מבדילים בין דמויות שנושאות אותה דרגה. אין לזהות דמות עם אדם מסוים רק לפי מגדר הציור.

להחליט מראש על הפוכים. קיימות שיטות עם קלפים הפוכים ושיטות בלעדיהם. הבחירה צריכה להיות עקבית בתוך הקריאה. מרסיי היא מסורת בעלת שפה חזותית ייחודית; היא אינה מבטלת שיטות אחרות ואינה מעניקה ודאות לגבי אירועים.

מספר, דמות וסדרה בארבע קריאות

לימודים חדשים. הקוסם, האפיפיורית והמרכבה מחברים כלים, עיון וכיוון פעולה. בשאלה על קורס עולה היחס בין ההתלהבות להתחיל לבין הזמן שמוקדש ללמידה. הרצף מציב את הפעולה לצד העמקה, ולא מבטיח הצלחה בבחינה.

ארבעת המטבעות, ששת הגביעים ושני מטות. אחיזה במשאבים, זיכרון וקשר, ובחירת כיוון מקבלים מקום באותה שאלה. יש לבחון את המרווחים והעיטורים של כל קלף. איך הצורך לשמור משתלב עם רצון לפעול, ומה תפקיד הקשר בתוך הבחירה?

שוטה בין קיסר לצדק. הדמות הלא ממוספרת עומדת בין סמכות לבין חוק ואחריות. חופש וכללים הם הנושאים שבמתח. אפשר לבחון איזה מרחב בחירה קיים בתוך מסגרת קבועה, בלי להניח שעצם הופעת השוטה מבטלת אותה.

הקלף ה־13 לצד הכוכב. השלד והחרמש מציבים סיום, חיתוך ואובדן לצד תקווה והתחדשות. היעדר שם מודפס אינו מרכך את התמונה. הקריאה בוחנת מה מסתיים ואיך התקווה קשורה אליו, תוך שמירה על שתי המשמעויות יחד.