גביעים

מה מסמלת סדרת הגביעים בטארוט?

גביעים הם סדרת המים של הארקנה הקטנה: 14 קלפים המתארים רגש, אהבה, קשרים, אינטואיציה ודמיון. המטות מציגים רצון ויוזמה, החרבות חשיבה והכרעה, והמטבעות עבודה ומשאבים. הגביעים שואלים כיצד המצב נחווה מבפנים. לכן הם שייכים גם לקריאת עבודה, משפחה ויצירה, ולא רק לקריאה רומנטית.

הגביע הוא כלי שמחזיק דבר מה. בחפיסת ריידר–וייט–סמית, גביעים מורמים מציגים שיתוף וחגיגה, ואלה שנשפכו מציגים אובדן. בשני גביעים, שתי דמויות עומדות זו מול זו ומחזיקות גביעים; המפגש נותן צורה לקשר. הסצנות מחברות בין המספר לבין חוויה אנושית. כל קלף מוסיף זווית אחרת, ולא שלב שחייב להתרחש בחיים לפי סדר.

קלף	נושא מרכזי	התאמה במסורת שחר הזהב
אס הגביעים	פתיחות והתחלה רגשית	שורש המים
שני גביעים	הדדיות וקשר	נוגה בסרטן
שלושת הגביעים	חברות וחגיגה	כוכב חמה בסרטן
ארבעת הגביעים	ניתוק והפניית מבט פנימה	ירח בסרטן
חמשת הגביעים	אובדן, צער וחרטה	מאדים בעקרב
ששת הגביעים	זיכרון, ילדות ומוכר	שמש בעקרב
שבעת הגביעים	דמיון ופיזור בין אפשרויות	נוגה בעקרב
שמונה הגביעים	עזיבת מה שאינו מספק	שבתאי בדגים
תשעה גביעים	הנאה ושביעות רצון	צדק בדגים
עשרת הגביעים	שייכות ושמחה משותפת	מאדים בדגים
נער הגביעים	סקרנות רגשית וביטוי ראשון	אדמה של מים
אביר הגביעים	חיזור והליכה בעקבות הרגש	מים בתנועה
מלכת הגביעים	הקשבה וחמלה	מים של מים
מלך הגביעים	אחריות ובשלות רגשית	מים בביטוי מבוסס

הקלפים מ־2 עד 10 מחולקים לדקאנים, חלקים בני עשר מעלות במזלות המים. שלושת הראשונים שייכים לסרטן, הבאים לעקרב והאחרונים לדגים. החלוקה מוסיפה רובד אסטרולוגי: קשר ותגובה אליו, זיכרון וצל של רצון, ולבסוף עזיבה מול סיפוק ושייכות. האס אינו דקאן אלא יסוד בראשיתו.

איך קיבל הגביע את השפה הרגשית שלו?

סדרת הגביעים קדמה לטארוט. קלפי משחק שהגיעו לאירופה בסוף המאה ה־14 נשאו סדרות דומות לאלה של החפיסות הממלוכיות: גביעים, מטבעות, חרבות ומקלות פולו. בחפיסות האיטלקיות השתמרו ארבע הסדרות, ובמאה ה־15 נוספה סדרת קלפי הניצחון שממנה התפתח הטארוט.

בדגמי מרסיי קלפי המספרים מציגים בעיקר את סמלי הסדרה בסידור קישוטי. משמעותם נקראת באמצעות המספר והסדרה. בשנת 1909 איירה פמלה קולמן סמית סצנות לכל קלפי המספרים בחפיסת ריידר–וייט–סמית. הדמות ליד הגביעים שנשפכו והמשפחה שמתחת לקשת נתנו לאובדן ולשייכות תמונות מפורשות.

הקשר בין הסדרות ליסודות התפתח בקריאה האוקולטית של המאה ה־19. מסדר שחר הזהב ביסס את ההתאמה בין גביעים למים. סמלי הכלי הקולט והמים המוחזקים בו מחברים את הסדרה לקבלה ולרגש. באס הגביעים של וייט וסמית מופיעים גם יונה וגביע המזכירים את מסורות הגביע הקדוש, כרובד סמלי של החפיסה.

כשהשאלה מעשית והקלפים מלאים מים

לשקול את נוכחות הסדרה. ארבעה קלפים מסדרת הגביעים בפריסה של שבעה קלפים נותנים לרגש מקום נרחב. בשאלת עבודה יש לבחון נאמנות לצוות, צורך בהערכה ותחושת משמעות לצד המשימות. אין להחליף את פירוש הקלפים המסוימים באמירה כללית על אהבה.

להבדיל בין קבוצות המספרים. אס עד ארבעה עוסקים בפתיחות, קשר, חגיגה ונסיגה. חמישה עד שבעה מעלים אובדן, זיכרון ודמיון. שמונה עד עשרה משווים עזיבה, סיפוק אישי ושייכות רחבה. שני גביעים ועשרת הגביעים מציבים קשר זוגי לצד המעגל שסביבו.

לקרוא את החצר דרך תפקידה. נער מבטא סקרנות, אביר חיזור, מלכה הקשבה ומלך אחריות. בהקשר של עצה, מלכת הגביעים מפנה להקשבה לחוויה המובעת. אין צורך לייחס את הדמות לאדם מסוים כדי להבין את הגישה שלה.

לבחון חסימה והצפה. גביע הפוך מדגיש את אופן זרימת הרגש. אס הפוך מציב פתיחות לבדיקה; שבעת הגביעים הפוך בוחנים דמיון ובחירה; מלך הפוך מעלה הדחקה ושליטה. ההיפוך נקרא מתוך המצב ולא כהיפוך קבוע של כל משמעות.

להוסיף את השכנים. מים ואדמה תומכים זה בזה בשיטת יחסי היסודות: רגש פוגש טיפול מעשי. מים ואש מנוגדים, ולכן גביעים ליד מטות מציבים קליטה רגשית מול דחף לפעול. היעדר גביעים מפנה לתחומים שנוכחים, ואינו מידע על רגשותיו של הצד האחר.

ארבע קריאות שבהן הרגש מקבל הקשר

מרחק בחברות. ארבעת הגביעים, שלושת הגביעים הפוך ונער הגביעים מחברים נסיגה, קושי במפגש קבוצתי ותקשורת ראשונית. אפשר להשוות אותם לזמן שבאמת מבלים יחד ולשיחות שהתקיימו. הנער מציע לבחון מסר פשוט וישיר על תחושת המרחק.

החלפת עבודה. שמונה הגביעים, תשעה מטבעות ומלך הגביעים מציבים עזיבה לצד עצמאות ואחריות רגשית. הקריאה בודקת מה עדיין בעל ערך במקום הקיים ומה אינו מספק. המשאבים והמשמעות הרגשית נקראים בנפרד לפני חיבורם.

שאלת קשר בלי גביעים. אביר החרבות, שני מטות ושבעת המטבעות מדגישים הכרעה מהירה, תכנון ובחינת מאמץ. כדאי לשאול איזה רגש נלווה לפעולות האלה ומה נאמר במפורש. היעדר מים אינו קובע שהקשר חסר רגש.

ששת הגביעים הפוך כקלף יחיד. זיכרון מקבל מקום נרחב בחוויה הנוכחית. ההשוואה היא בין ההתרפקות על קשר מוכר לבין האנשים והמצבים הקיימים עכשיו. הקריאה בוחנת את משקל העבר בתוך ההווה.